| דברי הספד מהרב שלמה אבינר שליט"א |
תנאי שימוש: לשימוש חינוכי בלבד, שלא למטרות רווח.
הג"ר אברהם צוקרמן: התלמיד החכם המסור
התמידי
[דברי הספד מהרב
שלמה אבינר שליט"א נרשם ע"י הרב מרדכי ציון – מ"באהבה ובאמונה"]
נפלה עטרת ראשנו, הרב הגאון אברהם צוקרמן
זצ"ל, ראש ישיבת כפר הרא"ה, ראש ישיבות בני עקיבא, מקים ישיבות
ציוניות, שגידל דורות של תלמידים ותלמידי תלמידים.
הרמב"ם מלמדנו בהלכות תלמוד תורה פרק ג'
שאי אפשר לזכות בכתרה של תורה יחד עם עושר וכבוד אלא התורה באה עם
ענווה ומסירות ולמי שממית עצמו עליה (הלכה ו-ז-ח-ט-יב).
וכך היה רבנו הרב אברהם צוקרמן עוד
מילדותו כאשר בגיל שש מרוב תשוקה לתורה עבר מכיתה א' לכיתה ב' ושוב
דילג לכיתה ג'.
ובגיל אחת עשרה עבר לעיר אחרת, לישיבה
בליטא שבפולין, מקום הולדתו. בלילה היה מתעורר מתוך געגועים להוריו
ובוכה בשקט בכרית, ובכל זאת היה ממשיך ללמוד בשקידה. היתה זו ישיבה
השייכת לתנועה המוסר הסובבת על תביעות האדם מעצמו, וכן בהמשך למד
בישיבות מוסר עד שהגיע לישיבת נובהרדוק, החריפה שבישיבות המוסר,
שהדגישה את הענווה והמסירות. הוא נהג להתפלל עם חבריו בתחנת הרכבת של
הגויים כדי ללמוד להתבייש מד' ולא מבני אדם. הוא למד שם בשקידה עצומה.
ועוד לפני גיל בר מצוה ידע בעל פה מסכת בבא קמא פרק ראשון עם רש"י
ותוספות.
את בר המצוה עשה בישיבה, כבימים ההם, בלי
מתנות וחגיגות, אלא בעליה לתורה ואיחולי מזל טוב.
התלמידים ישנו בעזרת נשים של בתי-הכנסת,
עד מרחק של שעה, על ספסלים מעץ עם מזרנים של קש, שביום היו שומרים אותם
במחסן טחוב של בית-הכנסת. כמובן לא היה אוכל בישיבה אלא התלמידים אכלו
אצל בעלי בית שהזמינו אותם.
בגיל עשרים עלה לארץ, ממנה לא יצא
מעולם. גם התנגד ליציאה מהארץ, אף לא יציאה לפולין. כמובן גם התנגד
לפינוי ישובים. הוא חגג יום עלייתו לארץ כיום הולדת שני, יום שניתנה
בו נשמה חדשה.
גם בארץ למד בישיבת נובהרדוק. ופגש שם את
ראש הישיבה מחו"ל, הגרי"י קניבסקי ה"סטייפלר", ולמד ממנו עמקות שבפשטות
ופשטות שבעמקות.
פעם שמע את הגרי"מ חרל"פ, ראש ישיבת מרכז
הרב, וראה שזה הכיוון הנכון. ומאוחר יותר שמע את הגרמ"צ נריה.
למד כאברך מבוגר תומך צעירים בישיבת
הישוב החדש. זאת היתה התקופה המבורכת ביותר בה למד בשקט בלי טרדת
פרנסה.
מאוחר יותר מונה אחראי על סניפי בני
עקיבא שבצפון, ועורר אותם ללכת ללמוד בישיבה. כיוון שלא היתה ישיבה
מתאימה, הוקמה ישיבת כפר הרא"ה. הוא מונה לר"מ, ולאחר מכן לראש
הישיבה, עד שהיה לראש ישיבות בני עקיבא. הוא יזם הקמת ישיבות תיכוניות
וישיבות הסדר רבות. הוא המקים הגדול.
והכל בצניעות ובענווה בלי להתבלט במאומה,
כתלמיד חכם גדול שכולו ענווה.
כאשר באו להתייעץ עמו, השיב: איני אומר
מה לעשות, אלא אני אומר מה אני הייתי עושה. בדיונים היתה דרכו: אל
תאמר קיבלו דעתי (אבות ב ח).
הוא לא הוציא רשיון נהיגה, אלא היה נוסע
באוטובוס. בימי שני, חמישי ושישי לא אכל בשר.
בישיבה לא הדריך דווקא להוציא עילויים
במובן של הדגשת הפרט אלא הדגיש את הכלל, ולכן עודד מאוד גם תלמידים
חלשים בלימודים אבל בעלי מידות טובות, יראת שמים ומסירות לכלל. הוא
היה רציני מאוד ומסור מאוד, ותבע מהתלמידים רצינות.
עלה למרומים אותו גדול אמיתי, ועוד רוחו
מרחפת לעד ולנצח לתלמידיו ולתלמידי תלמידיו.
תהא נפשו צרורה בצרור החיים עם נשמתם של
כל הצדיקים האמיתים.
עמוד מרכז שנת תשע"ב הרב עוזיאל
עמוד מרכז שנת תשע"ג הרב צבי יהודה