לעמוד הראשי, הרב עובדיה יוסף זצ"ל

שלומות למנהיגי החינוך היקרים

קרה דבר בישראל.

גדול הדור, יחיד בדורו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הלך לעולמו.

הרב עובדיה יוסף היה שר גדול של עולם התורה וההלכה, הוא מילא את הארץ כולה בתורה, בתלמודי תורה, בישיבות, ובאהבת תורה.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל, החזיר ליהדות המפוארת המזרחית את מקומה הגדול בתחום הספרות התורנית, והרים את קרן התורה מעלה מעלה.

גאונותו בכל חלקי התורה כולה כמונחת על כף ידו, הביאה את מרן לעיתים לכח דהיתרא (לצד קנאות לשמירת דרך ה' כשצריך) לרב עובדיה יוסף זצ"ל, הייתה רגישות רבה לאנשים, בפסיקותיו ניתן ללמוד על התייחסותו למדינת ישראל. ועל האחריות לעם ישראל כולו.

רבים מצוותי המורים, הורים ותלמידים רואים ברב עובדיה יוסף את רבם. ונכון יהי לומר, שהוא מורנו ורבנו של כולנו.

הדברים הבאים שכתב הרב בני לאו, מספרים על רגע אחד... של איש ענק שבענקים: 

"ברגעים אלה אני נוצר מול עיני תמונה אחת ומתפלל שאצליח להעביר את התמונה הזו לדור שיבוא אחרי.
המקום: ביתו של הרב ברחוב הקבלן בשכונת הר נוף בירושלים. שעת אחרי הצהרים של שנת תש"ס (2000). הרב קם ממנוחת הצהרים ואני המתנתי בחדר הסמוך לקבל ממנו עוד שעת הדרכה אודות החיבור שכתבתי על משנתו. באותם ימים זכיתי להארת פנים מכל בני הבית. יהודית, כלתו של הרב המופקדת על שלומו ופרטיותו, פתחה את דלתו בפני. הבית היה שקט ורגוע. הרב נכנס מחדרו הפרטי והתיישב בכסאו.
לפתע החלה מהומה. עשרות בני משפחה מאחת מערי הדרום נכנסו לחדרו של הרב. עמדו שם בצפיפות ובהתרגשות עצומה. לא הבנתי על מה המהומה עד שהעוזר של הרב, צבי חקק, הסביר לי את פשרה: 
באותו בוקר הרב פסק את דינה של המשפחה. אם המשפחה, אשה כבת שמונים, עלתה לארץ מצרפת כאלמנה של מלחמת העולם השנייה. כאן היא נישאה בשנית ובנתה שבט שלם לתפארת. משפחה של בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובעבודה. משפחה הידועה במידותיה ובחסדיה. לפתע התברר שהעדות על מות הבעל הראשון הייתה מופרכת ו"הרוג הגיע ברגליו". סיפור שנדמה שקיים רק אצל עגנון ב"והיה העקוב למישור" מתרחש כאן בארץ. על פי ההלכה כל בני המשפחה ממזרים. טרגדיה. הרב עובדיה נכנס לעובי הקורה ולאחר עבודה מאומצת של דרישות וחקירות, עדויות והצלבות מידע הוא שחרר אותם מאיסורם. לא כאן המקום לתאר את אופי השחרור ודרך העבודה שלו. 
כעת באו בני המשפחה להודות לרב. הם עטפו אותו בדמעות. אף עין לא נשארה יבשה בחדר. 
וכאן מתחיל הסיפור שלי:
לאחר צאתם נותרתי עם הרב בשקט בחדר. הוא אחז בידי ואמר בלשונו הרכה: "תרגיש את היד – רטוב, רטוב. ראית את הדמעות שלהם? ראית את דמעת העשוקים?"
ואז, בלי שום הכנה, הרים את קולו ואמר בלשונו את המדרש (ויקרא רבה) אודות הממזרים:
ראיתי את דמעת העשוקים – אלו הממזרים
מי עשקן לאלה? סנהדרין שדנו אותם בדין תורה.
ואין להם מנחם? אני אנחמם!
זה היה רגע נדיר. אחד בחיים. לאחוז בידו של אדם החש במלוא עוצמתו את האחריות לאנשים שדין תורה עלול היה לגזור את חייהם לגיהנם והוא, בכוח האחריות והעוצמה הופך עצמו למגן ועזר. 
זה היה האיש וזה זכרו. יהי רצון שנשמתו תמצא מנוחה ותהא צרורה בצרור החיים."

מצ"ב, מעט על תולדות חייו, לעיון ולימוד כולנו:

·  תקציר תולדות חייו (פורסם במלאות לו תשעים. אם תרצו במפורט יותר - בויקיפדיה), וכתבה עיתונאית קצרה על חייו.

·  הרב ד"ר בני לאו על מפעלו התורני, קטע וידאו נדיר מהכתרתו לראשון לציון לפני כארבעים שנה, וגם הקלטה מיוחדת של שיחה שלו ובה עמדתו על אמירת הלל ביום העצמאות.

·  ראש הממשלה שמספיד אותו, וגם תמונות מחייו ומותו.

הצעה לפעילות לבתיה"ס המעוניינים בקישור המצ"ב.

למותר לציין שנוסיף תפילה ואמירת תהילים לעילוי נשמתו, ונתפלל שזכותו תגן עלינו והוא יהיה מליץ יושר בעדינו ובעד כל ישראל